אנורקסיה

נעמה היא תלמידה בכיתה י' הסובלת מהפרעות אכילה. במהלך הבלוג ניתן לראות כתבות של רופאים מומחים, רופא משפחה, ואפילו את נעמה עצמה כותבת על תחושותיה והרגשותיה.. כנסו ותשכילו :]

Tuesday, March 28, 2006

רופא מומחה

כתבה 1: קבוצות סיכון

לו הייתם הולכים ברחוב ושואלים באופן אקראי את העוברים ושבים אלו אנשים סובלים לדעתם מהפרעות אכילה, רובם היו עונים לכם שזו מחלה שמשפיעה רק על בנות-העשרה. הם יופתעו לשמוע שנשים מבוגרות וגם ילדים סובלים, ואפילו שגברים גם כן יכולים להיות קורבן.
בחברה של היום אנחנו רואים יותר ויותר ילדים מתחת לגיל 12 שמפתחים הפרעות אכילה. כמו כן אנורקסיה היא נפוצה ביותר בקרב ילדים צעירים. מוערך ש- 40% מבני התשע כבר התנסו בדיאטה כלשהי, ומתחילים לראות גם בני ארבע או חמש מבטאים את הצורך בדיאטה. מחקרים הסיקו שלסביבה המשפחתית יש חלק גדול בכך שילדים צעירים נעשים כפייתים לגביי משקלם. יחד עם העובדה שילדים נחשפים בהתמדה למסר שהחברה שולחת להם על החשיבות של להיות רזים. ילדים שגדלים במשפחות לא מתפקדות הם בעלי סיכון גבוה לפתח הפרעת אכילה. בבית בו מתרחשת התעללות פיזית או מינית, הילד עלול לפנות להפרעת אכילה כדי להשיג תחושת שליטה מסוימת. אם הם אינם יכולים לשלוט במה שקורה לגופם במהלך ההתעללות, הם יכולים לשלוט באוכל שהם מכניסים לגופם, או במשקלם. הרעבה עצמית יכולה גם להיות הדרך שלהם לנסות ולהעלם, כך שלא יצטרכו יותר לסבול את ההתעללות. ילדים גם יכולים לפתח הפרעת אכילה כדרך להתמודד עם תחושות רבות שהם מרגישים, במיוחד אם הם גדלים בבתים שלא מאפשרים ביטוי רגשות. בנוסף, אם ההורים עסוקים יותר מדי בבעיות של עצמם, הילד עלול לפנות לאוכל כמקור נחמה. כמו כן אמהות רבות מעבירות לבנותיהן את המסר שהדרך היחידה להיות מאושרות ולמצוא בן זוג היא להיות רזות. בחברה של היום גם ככה קשה לילדים צעירים לגדול לאהוב ולקבל את הגוף שלהם בגלל החשיבות שהחברה נותנת לרזון, אבל זה קשה עוד יותר אם ההורים עצמם מבטאים חוסר שביעות רצון מההופעה החיצונית של ילדיהם, או אם הם מעודדים אותם להפחית ממשקלם. החברה והתקשורת אף הן שולחות את המסר שלהיות רזה זה חשוב והכרחי. כבר מגיל צעיר מאד ילדים שואפים להשיג את דימוי הגוף האידיאלי והבלתי ניתן להשגה.
אחת התקופות הלחוצות ביותר בחיי האדם היא עם הכניסה לגיל ההתבגרות. הכניסה לגיל ההתבגרות יכולה להיות זמן מאד רגשי, מלחיץ, מבלבל ומפחיד לרבים מהם. חלקם עושים את המעבר מילדות להתבגרות ללא בעיות רבות, אבל על אחרים יכול להיות שיעבור זמן קשה יותר של עמידה מול כל הלחצים הרגשיים, וחלקם אף יפתחו הפרעות אכילה כדרך התמודדות. חלקם יתחילו את ההתבגרות מוקדם ויהיו נתונים להתגרויות מצד קבוצת בני גילם. רבים פוחדים שהעלייה במשקל, האופיינית לתקופה הזו, תישאר לנצח, הם יכנסו לפאניקה, וביאושם ינסו לרדת במשקל. הם אינם מודעים לכך שברגע שמסתיימים השינויים הפיזיולוגיים של התקופה, משקלם יתייצב במרבית המקרים ללא צורך בדיאטה. ברגע שהם מתחילים לאבד משקל אנשים מחמיאים להם, וזה גורם להם להרגיש טוב. הם עשויים להתחיל להאמין שירידה במשקל תעשה אותם מאושרים יותר, אבל לא משנה כמה משקל הם מפחיתים, זה אף פעם לא מספיק, והם אף פעם אינם מאושרים. התפתחות מינית מוקדמת יכולה להיות מאד מטרידה, במיוחד אם המתבגר/ת נתונה לשינויים מיניים נראים לעין. השינויים יכולים להיות מאד מביכים למתבגרות, ולגרום להן להתבייש בגופן, לפחד מהנשיות המתפתחת, והן עלולות לנסות להחזיר את מראהו של הגוף למה שהיה טרום ההתבגרות, בעזרת הרעבה עצמית. מתבגרים נתונים תחת לחץ עצום להצליח, להשתלב ולהתאים. רבים מהם מבלים זמן רב במחשבה על דעתם של האחרים, והם מנסים נואשות להתאים לדימוי הגוף ה- "אידיאלי" הבלתי ניתן להשגה שקבעה החברה. הם מובלים למחשבה שאם יהיו רזים יהיו מקובלים. מאחר ובנות-עשרה רבות קוראות בקביעות שבועוני אופנה ומתבגרים - דמויות הדוגמניות המופיעות בהן רק מחזקות את האמונה שכדי להיות מאושרות, מצליחות ומקובלות, עליהן להיות רזות. מתבגרים רבים זקוקים למודל הזדהות וחיקוי. לרוע המזל, רבות יותר מדי בוחרות בדוגמניות או שחקניות, הן מדביקות את תמונותיהן על קירות חדרן, וחלקן יפנו לשיטות מסוכנות של שליטה במשקל בניסיון להראות כמו האלילות שלהן.
נשים בוגרות נמצאות תחת אותו הלחץ להיות רזות כמו בנות-העשרה. אנחנו רואים יותר ויותר נשים שמפתחות הפרעות אכילה בשנות העשרים, השלושים, הארבעים ומעבר לזה. זה יכול לקרות בכל זמן בחיי האדם. למרות שהסיבות להתפתחות הפרעת אכילה יכולות להיות מגוונות, התחושות שיש לאדם לגבי עצמו נשארות זהות. הנשים סובלות מהרגשה של שנאה-עצמית, חוסר ערך, הערכה עצמית נמוכה, ולרוב הן מרגישות שכדי להיות מאושרות הן חייבות להיות רזות. החברה אף היא מעמידה את הנשים תחת לחץ אדיר להיות רזות. נאמר לנו ללא הרף שחיי הנישואין שלנו חייבים להיות מושלמים, שאנחנו חייבות להיות אמהות מושלמות, וצריך שתהיה לנו קריירה מושלמת. אנחנו מקבלות את המסר שכדי להשיג את כל אלה, אנחנו חייבות שיהיה לנו גוף מושלם. התבגרות בחברה של היום שונה מאד לנשים בהשוואה גברים. אם גוף הגבר משתנה או ששיער ראשו מתחיל להלבין, הוא נחשב "מכובד". אם זה קורה לאישה, היא "מזניחה את עצמה". הפרעת האכילה הופכת לדרך בריחה מלחצי החיים היומיומיים. אנחנו לא יכולות עוד ליהנות מאוכל, כי החברה והתקשורת גורמות לנו להרגיש אשמות על שאנו אוכלות.
יש הערכה שבערך 10% מהסובלים מהפרעות אכילה הם גברים, אבל כנראה שהמספר היה גבוה יותר לו יותר גברים היו יוצאים בגלוי עם הבעיה שלהם, ולו אכילה כפייתית הייתה נלקחת בחשבון הזה כשמדובר בגברים. קשה להם מאד לבקש עזרה, משום שהפרעות אכילה עדיין נחשבות ל- "מחלה נשית". הם גם חוששים לצאת עם זה בגלוי מפחד שמא יחשבו להומוסקסואלים. הסיבות שגברים מפתחים הפרעת אכילה אינן שונות מאלה של הנשים, הילדים או כל אחד אחר. מספר הנשים הסובלות מהפרעת אכילה גבוה בהרבה מזה של הגברים, כי גברים אינם נתונים בלחץ כל כך מאסיבי לרזות. יותר אופייני לגברים לנסות להתמודד עם בעיותיהם ע"י התמכרות לעבודה או לאלכוהול וסמים, אבל מספר הגברים המפתחים הפרעת אכילה גדל בהתמדה. קשה גם לדעת לעיתים אם יש לגבר הפרעת אכילה. קרוב לודאי שגברים בולימיים ינסו להיפטר מקלוריות לא רצויות ע"י אימונים כפייתיים, יותר מאשר ע"י הקאות או שלשולים. אנשים יכולים לחשוב שהאדם רק שומר על כושר, למרות שהוא מתאמן בכפייתיות כי הוא מרגיש שהוא חייב להיפטר מהקלוריות שהכניס לתוכו. גברים רבים, כמו נשים רבות, שהיו עם משקל יתר והחלו לרזות, זוכים לשבחים על ההפחתה במשקל. הם נהנים מתשומת הלב שהם מקבלים, ויתכן שיחליטו שעליהם להמשיך ולרזות. הם מאמינים שהפחתת המשקל תעזור להם להיות מקובלים ומאושרים.

0 Comments:

Post a Comment

<< Home