אנורקסיה

נעמה היא תלמידה בכיתה י' הסובלת מהפרעות אכילה. במהלך הבלוג ניתן לראות כתבות של רופאים מומחים, רופא משפחה, ואפילו את נעמה עצמה כותבת על תחושותיה והרגשותיה.. כנסו ותשכילו :]

Thursday, April 06, 2006


נעמה- החולה האנורקסית

כתבה 1: תחילת המחלה

לאחר לילה של נדודי שינה השעון המעורר צלצל, המשכתי לשכב במיטה בזמן שמחשבות רבות רצות במוחי, סתם מחשבות על כל מיני דברים. שמעתי מבעד לדלת חדרי את אמא קוראת לי לקום מהמיטה.
קמתי מהמיטה עם ריח של ארוחת הבוקר החמה באפי. הקמתי את עצמי והחלטתי ללבוש היום את בגדי הספורט הרחבים למרות שאני יודעת שגם הפעם לא אשתתף בשיעור הספורט. פתחתי את דלת חדרי וראיתי על שולחן האוכל מונחת צלחת מלאה של אוכל ואמא מחכה לי ליד השולחן עם החיוך המזרז שלה. "נו בואי לאכול נעמה, למה את מחכה?" התקדמתי לעבר שלוחן האוכל שבראשי מהדהד קול הרעב בעוד שכאבי התכווצויות הבטן לא פוסקים. אך למרות זאת, נרתעתי מהאוכל גם היום המצאתי תירוץ לאמא שאני לא רעבה וחייבת לרוץ לבית הספר. "אל תדאגי אמא כבר אוכל משהו בבית הספר". יצאתי מהבית מתחושה של פספוס, גם היום יצאתי רעבה מהבית, אך ידעתי לעצמי שבסופו של דבר זה ישתלם, יראו תוצאות.
בסופו של דבר אהיה שלמה עם עצמי.
בהפסקה, אחרי שיעור היסטוריה, שהרעב הפך להרגל, כבר לא הרגשתי רעבה, "ידעתי שהשתלם לדלג על ארוחת הבוקר גם הפעם".אחרי בית הספר חזרתי הביתה שארוחת הצהריים כבר מוגשת על השולחן. "נעמה איך היה בבית הספר? אכלת משהו היום?", לא עניתי לאמא, שתקתי. אמא השמינה אותי לארוחת הצהריים החמה והטרייה שהכינה במיוחד עבורי. "אני לא מרגישה טוב אני מעדיפה ללכת לחדרי, אוכל משהו יותר מאוחר". נכנסתי לחדרי, הבטן כאבה כל כך, תקפו אותי סחרחורות וכאבי ראש בדיוק כמו היום בשיעור הספורט כאשר המורה בחנה אותנו בריצה קצרה, המורה לא האמינה לתירוצים שלי הפעם, והכריחה אותי להשתתף בריצה. לא עמדתי בזה יותר כאבי הראש, כאבי הרעב המנקרים בי כל שנייה של היום. הכאבים לא פסקו, אבל לא היה איכפת לי, רציתי להגיע למצב של שלמות עם עצמי. להיות מרוצה בכל חלק מהגוף שלי. אך ידעתי שעליי להמשיך בדיאטה החריפה על מנת להגיע להישגים הרצויים.
בין כל המחשבות העולות בראשי, לפתע צלצל הטלפון, זה היה אבא!, סוף סוף הוא התקשר!, כל כך התגעגעתי מאז הפרידה מאמא ועזיבתו מהבית.כל כך שמחתי לשמוע את קולו!, "מה שלומך? איך את מרגישה? את אוכלת? אמא סיפרה לי שבזמן האחרון פצחת בדיאטה חריפה!"
הרגשתי באותו הרגע כאילו כולם נגדי, כולם רוצים שאשאר שמנה, אך הבטחתי לעצמי שלא אתן לשום דבר ולאף אחד לעצור בי עד להשגת מטרותיי.
שוחחתי עם אבא מספר דקות בטלפון. לאחר השיחה לא הייתי כ"כ שמחה כמו בתחילתה. שוב הרעב וכאביי הבטן הכו בי, כ"כ כאב לי, אך הרגשתי שמפעם לפעם אני מצליחה לשלוט על הרעב שלי. באותו רגע החלטתי שאני לא רעבה והחלטתי לעשות משהו אחר כדי להשכיח ממוחי כל דבר הקשור לאוכל.

8 Comments:

  • At 1:19 PM, Blogger נעם said…

    שמתי את הבלוג הזה במועדפים תחת השם בולשיט

     
  • At 3:47 PM, Blogger ליזה said…

    אצלי בבית חושבים שיש לי הפרעות אכילה אבל אני בדייטא...מה ני יגיד להם שיאמינו לי?

     
  • At 12:53 PM, Blogger nir said…

    תדע לך נועם שאם היית נופל לידיים שלי
    הייתי מראה לך מה אני חושב על הבולשיט שלך....
    ואני ממש לא מאמין שאלימות היא הפתרון
    אז כל האנשים שרוצים להגיד דברים
    בסגנון שלו , שיתפאקו וילכו ללפלנד

     
  • At 6:27 AM, Blogger חסוי said…

    איך הצלחת להסתיר את זה כל כך הרבה זמן ?

     
  • At 6:30 AM, Blogger חסוי said…

    This comment has been removed by the author.

     
  • At 6:30 AM, Blogger חסוי said…

    This comment has been removed by the author.

     
  • At 6:35 AM, Blogger חסוי said…

    כמה זמן נעמה הייתה חולה במחלה?

     
  • At 3:09 PM, Blogger Eyasir Arafat said…

    יוסף אלברק
    היעדרות ועל אובדן שעות אדם. משרדים נקיים ללא דופי גם לעזור ליצור את הרושם החיובי על הלקוחות.בעוד מטלות ניקוי עשוי להיראות משימה DIY,

     

Post a Comment

<< Home