אנורקסיה

נעמה היא תלמידה בכיתה י' הסובלת מהפרעות אכילה. במהלך הבלוג ניתן לראות כתבות של רופאים מומחים, רופא משפחה, ואפילו את נעמה עצמה כותבת על תחושותיה והרגשותיה.. כנסו ותשכילו :]

Wednesday, April 05, 2006


כתבה 2: התפתחות המחלה

"נעמה, נעמה! קומי התחילה ההפסקה! מה עובר עלייך?!" העירה אותי רעות בשיעור היסטוריה, החברה הטובה ונראה לי היחידה שנשארה לי בזמן האחרון "לא מתאים לך ככה להרדם בשיעור". בלי יותר מדיי הסברים ירדנו לקפיטריה, וחשתי בעייפות כ"כ חזקה ולא מוסברת. בקפיטריה החלטתי היום שאני מרשה לעצמי לאכול משו אבל קטן משו כמו: "אולי סלט, או אולי רק עגבניה. כן- רק עגבניה"- סיכמתי עם עצמי, "עגבניה הרבה פחות משמין מסלט, הרי סלט זה יותר ירקות מה שאומר יותר קלוריות". ניגשתי לדלפק וקניתי עגבניה ואכלתי אותה באיטיות רבה. משום מה לא היה לא את הטעם הרגיל שהיה לה לפני חודש, היה לה טעם לוואי, היא לא הייתה טעימה. לאחר ההפסקה חזרתי לכיתה והמורה חילקה לנו את המבחנים במתמטיקה וקיבלתי 96. כולם כ"כ התגאו בי ואמרו לי: "נעמה את מעולה! איך את משיגה כאלו ציונים?", "יו, הייתי מתה להתחלף איתך עכשיו"... וכו' וכו', אנשים לא הפסיקו להתלהב ולהחמיא לי ואני בתוכי חשבתי לעצמי: מה הם חושבים לעצמם? שככה סתם קיבלתי ציון טוב? הרי ישבתי בבית וחרשתי על החומר שבוע שלם, כן- שבוע שלם. וגם ככה, לא קיבלתי ציון מושלם קיבלתי רק 96, זה לא מספיק צפיתי לקבל 100 הרי למדתי כ"כ הרבה. לאחר היום המלא אכזבות בביה"ס צעדתי הביתה. הדרך הביתה נראתה לי כ"כ ארוכה, והרגשתי כ"כ מעופפת ולא מרוכזת, ואפילו טעיתי בכיוון הביתה. הרגשתי כ"כ חלשה. כסוף סוף הגעתי הביתה, הדבר היחיד שרציתי לעשות זה היה לישון. אבל כמובן, אמא הכינה ארוחת צהריים, שוב חשתי את הדקירות בבטן, הרעב, העצבנות הבלתי פוסקת והחרדה התמידית שאני עלולה להשמין את כל מה שרזיתי. אמא אמרה שהיא הולכת להקפיץ את אחותי לחוג והיא כבר חוזרת והיא השאירה אותה שם לבד עם השניצלים המטוגנים והפירה. פשוט עמדתי מול האוכל, נראה כ"כ משביע. אבל שוב תקפו אותי המחשבות האלו: מה אכלתי היום? עגבניה, 3 מסטיקים ו... וואי זה הרבה קלוריות. טוב נוותר על האוכל ופשוט נלך לישון ככה זה ישקיט את הרעב המתמשך בבטני. וכך עשיתי, הלכתי לחדרי והלכתי לישון ונרדמתי עד הערב. בצורה מפליאה הצלחתי לישון בלי הפרעות. בערב העיר אותי צלצול הטלפון של רעות. היא הזמינה אותי ליום הולדת שלה שהיא עורכת היום בבית קפה. לא ממש רציתי לבוא כי... כי פשוט אני יודעת שיש הרבה דברים טעימים ולא יהיה לי ממש כיף כי אני לא ממש חברה של כל האנשים שם, וסתם אני אהיה רעבה ולא נחמדה לאנשים, אז סירבתי בנחמדות לרעות. רעות לקחה את זה אישי וממש כעסה עליי. יום למחרת הרגשתי ממש לא טוב ואמא שלי החליטה לקחת אותי לרופא. הלכנו שתינו וסיפרתי לרופא את כל מה שהרגשתי לאחרונה: שיש לי יובש בכל מיני מקומות בגוף, נדודי שינה, כאבי בטן, אה נזכרתי גם שהמחזור שלי , שהיה תמיד סדיר, פסק לחלוטין באופן מפתיע וסיפרתי לו עוד כמה דברים שהרגשתי. כמובן שאמא שלי הייתה חייבת לציין שאני עושה דיאטה. אני בכלל לא הבנתי מה הקשר בין הדיאטה לבין זה שאני חולה כי אלו שני דברים שונים לחלוטין. לאחר שחזרנו מהרופא אמא הושיבה אותי לשיחה רצינית ואמרה לי שהיא חושדת שיש לי הפרעות אכילה. אני שתקתי ונבהלתי ונעלבתי מאוד עד כדיי כך שעיני החלו לדמוע כי אני יודעת שאין לי הפרעות אכילה, כי אני עושה סתם דיאטה כמו כל נערה שעושה דיאטה. למה היא תמיד חייבת לראות את הכוס הריקה בכל דבר? אמא ממש ביאסה אותי וגרמה לי לשנוא את עצמי עוד יותר, מה היא חושבת לעצמה ? שאני סתם עוד איזה חולת נפש כמו כל האנורקסיות האלו שכותבים עליהן בעיתון.

0 Comments:

Post a Comment

<< Home